עירית תל-אביב-יפו נ' אליאשווילי ז"ל ואח'

פסק דין

א.מבוא וטענות הצדדים

1.המבקשת עיריית תל-אביב יפו (להלן: "העירייה"), הגישה תובענה מתוקנת ביום 11.5.11 כנגד שני המשיבים וביקשה סעדים כנגד שניהם. העירייה מבקשת מביהמ"ש להוציא צו עשה המחייב את המשיבים ביחד ולחוד, לשפץ את המבנה ברחוב ביאליק 13 בתל-אביב, המצוי על המקרקעין הידועה כחלקה 37 בגוש 6913 (להלן: "המבנה" או "הבניין"). העירייה מבקשת כי השיפוץ ייעשה בהתאם להודעת השיפוץ שנשלחה אל המשיבים עפ"י סעיף 58 לחוק העזר לתל-אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם- 1980 (להלן: "חוק העזר"), ועל חשבון המשיבים בלבד.

2.לחילופין, מבקשת העירייה כי ביהמ"ש יצהיר שעל המשיבים לשאת בכל עלויות השיפוץ ככל שהמשיבים לא ישפצו את המבנה תוך פרק זמן סביר שיקבע ביהמ"ש, או ככל שביהמ"ש לא יחייבם לבצע את השיפוץ.

3.לטענת המבקשת, המבנה לא תוחזק במשך שנים, ופועל יוצא מכך הינו במצב רעוע, מוזנח מאוד, מלוכלך ונטוש, ובמצב תחזוקתי וחזותי ירוד מאוד עד כי מהווה "פצע בלב העיר" וגורם לפגיעה אנושה בחזות העיר (ראה סעיף 6 לתובענה המתוקנת).

4.בעקבות ביקורת שנערכה במבנה ביום 16.1.08, פנתה המבקשת ושלחה ביום 17.7.08 לכל המחזיקים בבניין והן למשיבים הודעה לפי סעיף 54 לחוק העזר (ההודעה צורפה כנספח ג' לתובענה), ובהודעה זו פרשה בסעיף 3, 19 סעיפי משנה ובהם הפריטים הטעונים שיפוץ ושיפור.

המחזיקים הינם ברובם דיירים מוגנים, והשוכרים הפנו את המבקשת אל בעלי הנכס הם המשיבים 1 ו-2. חלק מהדיירים המוגנים אף הביעו נכונות להשתתף בחלק מהוצאות השיפוץ, כפי שעולה מנספח ה' לתובענה.

5.המשיבים טוענים בתשובתם, כי המשיב 2 איננו בעל הנכס לא מכוח ירושת אביו המנוח ולא מכוח צוואת אמו המנוחה, והוא בעצם מנהל את שני העיזבונות בלבד ולא רשום כבעל זכויות בנכס. בנוסף, טוענים המשיבים כי הנכס שופץ ב-2009 והוצא מרשימת המבנים המסוכנים, בוצע בנכס שיפוץ שהביאו למצב ראוי וסביר. המבנה איננו מלוכלך ואיננו מוזנח ומאוכלס כולו בדיירים.

6.עיקר טענת המשיבים הוא כי המבקשת טוענת בחוסר תום לב לשיפוץ ושיפור נדרש עפ"י חוק העזר, כשבעצם כוונתה לשפץ את המבנה עפ"י חוק שמור אתרים, שכן המבנה נשוא התובענה הינו מבנה לשימור ועל כך אין מחלוקת. לפיכך, טוענים המשיבים כי מדובר בעצם בדרישה לשימור באצטלה של חוק העזר (ראה סעיף ח' לתשובת המשיבות לתובענה המתוקנת).

7.בפניי העידו מר אלי מוסקוביץ ס' מהנדס העיר למנהל בעיריית ת"א-יפו אשר תמך בתצהירו את התובענה המבוקשת, ומר אליהו אליאשווילי מנהל העיזבון ומשיב 2 בעצמו. אחת הטענות של המשיבים בנושא העדויות, היא העובדה כי העירייה בחרה להעיד את מר מוסקוביץ בלבד, הגם שההודעה עפ"י סעיף 54 לחוק העזר נשלחה למשיבים לאחר ביקורת שערך אינג' משה ממון בשטח.

אינני רואה כל פסול בכך. יכול היה מר אליאשווילי לזמן את העד מטעמו, וניתן היה לחקור את מר מוסקוביץ על כל העובדות המופיעות בדו"ח של מר ממון, ואכן העד נחקר לגבי מצב הבניין.

ב.שאלת היריבות

1.כאמור לעיל, אחת הטענות המרכזיות של מר אליאשווילי כי הוא מנהל העיזבון של שני הוריו המנוחים, וכמנהל עיזבון הינו משמש "ידו הארוכה" של ביהמ"ש, ואין הוא רשום כבעל זכויות או זכאי להירשם ככזה.

2."בעל נכס" מוגדר בחוק העזר בסעיף ההגדרות ולו מספר חלופות. חוק העזר, מטיל חובה על מחזיק ועל בעל הנכס, כך סעיפים 53 ו-54 לחוק העזר מפנים את האחריות ל"בעל והמחזיק". אין מחלוקת, כי המחזיקים הם הדיירים המתגוררים בנכס, דיירים אלה ברובם דיירים מוגנים, ואין זה מעניינה של המבקשת העירייה, מערכת היחסים החוזיים בין המחזיקים ובעלי הנכס. די באפשרות חלופה של בעל הנכס כדי להפעיל את סעיף 54 לחוק העזר.

3.בחלופה (2) "בעל הנכס", מוגדר כ- "אדם המקבל או הזכאי לקבל הכנסה, או שהיה מקבלה אילו הנכס היה נותן הכנסה, בין בזכותו ובין כמורשה ונאמן או כבא כוח". וכן אף חלופה (6), "מי שמייצג את בעל הנכס לצורך תשלום מיסים או לעניין ניצולו המסחרי או שמירת ערכו של המגרש".

4.בענייננו, אין חולק כי מר אליאשווילי אליהו הינו אחד היורשים של עיזבון אביו המנוח. שאלה נכבדה היא, מדוע עד היום לא פורק העיזבון, מדוע יש צורך לנהלו, ומדוע לא נרשם צו ירושה ו/או צו קיום צוואה, לאחר שנים כה רבות. לצורך הגדרת "בעל נכס", יש להסתפק בחלופה (2) ו-(6). העיזבון מקבל את הכנסות דמי השכירות מהדיירים ומנהל את חשבון ההוצאות וההכנסות של המבנה. מאחר ועיזבון איננו גוף משפטי מונה לו מנהל, ועל כן משיב 1 הינו המשיב הנכון.

5.באשר למשיב 2 עצמו – רק בעדותו של מר אליהו אליאשווילי בביהמ"ש ובעיצומה של החקירה הנגדית, התבררו עובדות רלבנטיות נוספות. התברר בחקירת העד, כי הבניין היה שייך לאביו המנוח, הוא ושתי אחיותיו הם יורשי העיזבון של האב המנוח, שכלל גם מבנים נוספים בת"א.

6.מאוחר יותר נפטרה אמו המנוחה של העד, ובצוואתה הורישה את כל חלקה לבנה. היינו, ככל שהאם ירשה מחצית מזכויות האב המנוח, מחצית זו במלואה הורשה למר אליהו אליאשוויאלי. מכאן אמור, מר אליאשווילי זכאי להירשם כבעל הנכס במחצית זכויותיו במלואן, אלא שמר אליאשווילי לא רשם זכויותיו כיורש, אלא התמנה לטענתו גם כמנהל עיזבונה של האם המנוחה על מנת להוציא את הצוואה לפועל, על אף ולמרות שהינו יורש יחידי בעיזבון האם!

7.יש להבדיל לטעמי בין מנהל עיזבונו של האב המנוח, עיזבון זה כולל מספר יורשים ועדיין לא ברור חלקו של כל יורש. לא כך בעיזבון האם המנוחה שירשה מחצית מהזכויות במבנה. עיזבון זה כולל יורש אחד הוא המשיב 2, היינו לכאורה מר אליהו אליאשווילי זכאי להירשם כבעלים של מחצית מהזכויות בנכס עפ"י צוואת האם המנוחה, וכשליש בעלים של זכויות האב בנכס. הגם שלדברי העד, הוא משמש כמנהל עיזבונה של האם המנוחה, מאחר ומדובר ביורש יחיד לעיזבונה, יש לראותו כמי שזכאי להירשם כבעלים של מחצית מזכויות הנכס.

8.זה המקום להזכיר, כי נושא היריבות והשאלה האם מר אליהו אליאשווילי יכול להיחשב כבעלים של הנכס, טרם הרישום וטרם חלוקת עיזבון האב המנוח נדונה באריכות בהליך המשפטי שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים בתיק ת.פ. 2222/05. באותו עניין, הגישה העירייה כתב אישום כנגד מר אליאשווילי אישית כ"בעל הבניין" וכמי שלא ציית להודעת דרישה לתיקון בניין מסוכן, באותו מבנה נשוא תובענה זו, עפ"י סעיף 3 לחוק העזר לת"א-יפו (מבנים מסוכנים) התשס"ב – 2001. באותו הליך, קבעה כב' הש' מרגולין- יחידי, כי אין במינוי מנהל העיזבון כדי למעט מזכויותיו המהותיות כיורש בנכס (ראה עמ' 14 לפסה"ד), ובעמ' 15 לפסה"ד שורות 10- 18, קבעה כב' הש' מרגולין כדלקמן: